עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מיומנה של חיילת מתוסכלת. כמו כולם, אבל קצת אחרת.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
בלוג  (2)
עירום  (2)
צבא  (2)
רשעון  (2)
אהבה  (1)
זוגיות  (1)
מגורים  (1)
סקס  (1)
ארכיון
דברים שלא אגיד לך
07/01/2018 22:24
יערה
אני אוהבת את החיבוק שלך. איך שגופך הגדול עוטף את הקטנה שאני. אני יכולה לעמוד ככה לנצח,  מוגנת בחום שלך כשהבל פיך המצמרר על קודקודי, ואוזני צמודה לך לחזה, שמסגיר מבעד למסכה הקשוחה את הרגשות. אלה שיש גם לי. גם לך. אנחנו לא אנשים של לדבר על זה. אין בזה צורך. כל שצריך הוא להאזין ללבבות.

אני אוהבת סתם להסתכל עליך. יש לך תמיד ארשת רצינית כזאת על הפנים, כאילו אתה מפצח את יסודות הגנום האנושי. ואז אתה קולט אותי ומובך לרגע ושואל מה אני עושה. ואני צוחקת, ואומרת שאני סתם מתבוננת. ושאתה מכוער. אבל אל תדאג, אחר כך בשקט כשתירדם אני אלחש לך כמה יפה אתה בעיניי. ואם תשאל, אולי אחד מחבריי יישבר ויגלה לך שכשראיתי אותך לראשונה, לא יכולתי לשאת את זה שזאת כנראה תהיה הפעם האחרונה.

אני אוהבת להכחיש איתך. לא לשאול שאלות, פשוט להיות. "אבל מה אתם?". אני לא יודעת. זה משנה? אולי. אבל אני מרגישה קיימת כשאנחנו רואים ביחד סרט או הולכים לאיזה בית קפה. זה מרגיש כאילו מאז ומעולם נרדמתי חבוקה בזרועותיך מתחת לשמיכה. ואני לא יכולה לחשוב על להתקיים לצד מישהו אחר. לא עכשיו, לפחות. ואולי אני כן רוצה, בתוך תוכי, לדעת שגם אתה חושב כמוני. אולי להכחיש זה נוח, כי אני מפחדת לגלות שאתה לא. 

אני אוהבת להתפשט מולך. לראות את העיניים שלך נדלקות ואת הגוף שלך מתעורר. זאת רק אני, אני לא מבינה למה אתה חושב שאני משהו אחר. כיף לי להיות הכפית הקטנה כשאתה כף גדולה ולשכב כך, מיוזעים ומחויכים, הפרצוף שלך קבור לי בעורף ואני מנשקת ברפרוף את האצבעות שלך ורוטנת על כסיסת הציפורניים הילדותית שלא נגמלת ממנה. זה הרגע שבו המסכות נופלות והלבבות נפתחים. טוב, מדובר בנו, אבל עד כמה שאנחנו יכולים. כי אז אתה נשבר ולוחש שאני הכי יפה שראית, ושכשהסתכלתי עליך חשבת שזה כי יש לך משהו בשיניים או שלבשת את החולצה הפוך. שזה לא היה נראה לך הגיוני. וזה מצחיק, כי זה מה שאני חשבתי בעצמי. ואתה אומר שגם אם זה קשה ולא בטוח שזה יסתדר, אתה רוצה שכן, כי אדם כמוני לא פוגשים כל יום. או בכלל. ואני רוצה שתגיד שהכל יהיה בסדר, למרות הכל, אבל לא יכולה להגיד את זה בעצמי.


אני שונאת להגיד לך להתראות. הנשיקות לא מספיקות. ואני מרגישה מוזר, להיות לפתע שבירה מולך ותלותית כזאת. אבל זה קשה לי להתנתק ממך.
הרי כל כך כיף לי לאהוב את החיבוק שלך.
0 תגובות
הלא נכונים
19/12/2017 15:11
יערה
זה לא הזמן הנכון בשבילם. זה מעולם לא היה, זה לעולם לא יהיה. הם שניים כאלה שנגזר עליהם להיות כך תמיד, לא נכונים.

היא לא נכונה בשבילו, היא יודעת. הוא כולו תמימות, חיוכים ואהבת החיים. היא מחייכת רק מתוך מרירות, חיה בידיעה שהכאב תמיד שם, שהסכין חודרת עמוק יותר אל תוך הלב עם כל נשימה שהיא לוקחת. כשהיא מניחה את ראשה על חזו, הפעימות שלו כל כך שלוות ובטוחות, כאילו אין שום צער בעולם. אצלה? הלב שלה מרוסק לחתיכות, היא די בטוחה שאם יאזין הוא ישמע שם רק חריקות. ולמרות שהיא יודעת כמה שזה לא נכון, לפעמים בינה לבין עצמה היא יכולה להישבע שלידו פתאום יש לה דופק. שאיתו עורה החיוור מתכסה בסומק.

וגם הוא לא נכון בשבילה, לצערו הרב. הוא הבחור הזה שעומד מהצד, שמביט ודואג ושומר שלא יפגעו בה. היא נפגעה מספיק, הוא יודע את זה טוב מאוד. היא אולי חושבת שההומור שלה משכנע, אבל הוא חכם יותר מזה. הוא מבין שהיא פצועה. אבל הוא... הוא סתם. הוא לא זה שירפא אותה. הוא לא הכי יפה, והיא זאת שמבלי לדעת מהווה את מרכז הרחבה, שבוהקת יותר מכל אחת אחרת, ככה סתם בג'ינס וגופייה. הוא לא הכי עשיר, והיא רגילה למכוניות עם גג נפתח שאוספות אותה למסעדה יקרה. הוא לא מלא ביטחון שכל הבנות רודפות אחריו, והיא כבר מכירה את כל משפטי הפתיחה בעל פה. אבל איכשהו, כשהוא לבד איתה, הוא יכול לדמיין אותה שלו. רק לדקה. 

וזה לא נכון להרגיש כמו שהם מרגישים. אסור להם להתמלא בחום כשאחד מהם מתקשר, והם לא יכולים להתכרבל זה בזרועותיו של זו בלי לדבר על מה שעובר להם בגוף. זה לא בסדר לשבת עם כל החברים כשהעיניים שלו לא זזות מהחיוך שלה וכשהיא מעדיפה להיות איתו מאשר לרקוד על הבמה. נמאס לה לפרגן לו על בנות שהוא שם עליהן עין והוא כבר לא יכול לשמוע על עוד חתיך שמנסה להיכנס לה לחיים ולמכנס. קשה לה שלא להיכנע לתחושה המביכה והנעימה כשהוא מוריד לידה את החולצה אחרי אחד המשחקים שהיא תמיד באה לראות למענו בלי שזה יהיה מוזר. הוא מנסה להתעלם מאיך שהגוף שלה פתאום קורא לו לאחוז בה, אחרת מאיך שאחז בה עד עכשיו. 
אבל זה לא נכון, ואי אפשר.

הרי היא תמיד אומרת לבחורים מה שהיא מרגישה, היא לא אחת שמאמינה בפחדים וחששות. אז למה איתו היא מבועתת, פגיעה ואומללה? והוא, איך זה שפתאום קשה לו לדבר אמת, לגלות לה שהוא... אבל הוא לא נכון. והיא לא נכונה. 

הם לא נכונים, וכך זה יישאר. הם ימשיכו להביט זה בזו במבט עגל, להתחבק קצת יותר ממה שצריך, לגונן יותר מדי, להתקשר. לעשות הכל כמו שאוהבים עושים, אבל בכל זאת לשקר. 
0 תגובות
חבר לחורף
23/11/2017 22:30
יערה
זה חורף, ואני מתחת לשמיכה עם שוקו רותח וספר רומנטי ומוזיקה שמתכתבת עם קצב הטיפות שדופקות על החלון. וכולם מעלים תמונות כאלה עם נשיקות וזוגיות ו"חבר לחורף", ואני פה, ולא רע לי, אבל פתאום קצת בא לי.

בא לי אהבה. בועטת כזאת, שאני לא אוכל להתעלם ממנה. שתדיר שינה מעיניי, שתפלוש לי לחלומות. אהבה אמיתית, להסתכל לו בעיניים ולהפוך לשלולית. להרגיש פעם אחת קצת פחות רובוט שובר לבבות, להיות סתם בחורה אנושית. אחת כזאת שאוהבת גבר במלוא העוצמה, שמוכנה לוותר על הכל בשביל להישאר איתו ככה, מתחת לשמיכה, מדברים כשהיא עדיין עירומה. להפוך ברגע אחד ממתוחכמת ומחושבת וצינית לילדה מתוקה ותמימה. להשתנות, לא כי הוא יבקש אלא כי פשוט... אני כבר לא אצטרך מגננות. אני רוצה להיפגע, רוצה ליפול, לבכות כל היום ולשכוח לאכול. במקום סתם להתנער ולהמשיך הלאה בא לי לדעת פעם אחת מה זה כשבחור גורם לך לסבול.

ושתהיה רומנטיקה. היום בדור שלנו, הודעה ברשת נחשבת למשהו חמוד, כשעושים לי לייק על תמונה בעמוד. אני לא רוצה חכמולוג שיכור במסיבה, ש"ידאג" לי וישאל מה אני עושה פה, הרי אני נראית ילדה טובה. לא רוצה דייטים כושלים ושיעמום מתמשך, בא לי שהוא ייכנס לחדר ואני כמו מגנט- אימשך. 
שיהיה לנו סיפור לספר לילדים, לחברים, בלי מילים כמו "פייסבוק", "שידוכים", או "זה התחיל כשהיינו שיכורים". שנכיר כשאני סתם ככה יוצאת עם הכלב בטרנינג, או בבסיס על מדי ב' בריב עם הרס"ר המפגר, שיסתכל עליי כל יום בלי שאדע שהוא חושב שאני קיימת. שיום אחד ארים את המבט, והוא יחייך ואני אסמיק, שאני ארגיש שמישהו מצא שם סוף סוף קצת אור, והדליק. שזה יהיה קצת אסור וקצת מותר, קצת חסוד וטיפה מופרע ומופקר. שאיעמד על קצות האצבעות וארים רגל, כמו בסרטים, כשנתנשק בפעם הראשונה. שלא נצטרך בשביל האושר שלנו אף תמונה. שנלך יד ביד בגשם הזה בלי מטרייה כי בשביל מה? הוא יידע שגשם עושה לי טוב על הנשמה. 
שיביא לי פרחים למרות שאני צינית וקשה, שיכיר אותי טוב ויידע שזאת מסכה שהוא מסיר ממני לאט, ושלא יתייאש בבקשה.

שיהיה גם סתם. סתם לשכב במיטה וכל אחד בענייניו. שתהיה שגרה של בסיס ובנפרד ושיחות טלפון שהן סתם לשמוע איך הייתה היזומה ואם הוא הסתדר עם האידיוט במיטה מעליו. שאני אוכל להסתובב לו בבית עם חולצה גדולה ומכנס קטן וזה לא יהיה מוזר לאף אחד, שהוא ילחץ לאבא שלי את היד, יסתכל לו בעיניו, ולא יפחד. שתהיה לנו שגרה כזו ולכל אחד את העניינים שביומיום, אבל שנדע גם לנסוע ולטוס וליהנות ולחיות את החלום. 

אבל זה חורף, ואולי אלה הדמעות שמטפטפות ולא הגשם.
כנראה זה בגלל שכאן בחדר אלה רק אני והשמיכה, וכשאני כותבת את כל זה נראה לי שאני רוצה לכתוב עליך, לאהוב אותך.
0 תגובות
מה שבחורה רוצה
13/11/2017 15:09
יערה
בחורה רוצה להרגיש יפה. לעמוד מול המראה ולשמוע את כל השריקות וקריאות ההתפעלות שקיבלה אי פעם. להיכנס לבר ולהרגיש את כל העיניים עליה. היא רוצה שמישהו ישים לב למסקרה החדשה שקנתה, אבל עדיין יחשוב שהיא יותר יפה בלי. שפעם אחת בחיים יגידו לה "הרזית!", ללבוש את החולצה ההיא ולקבל מחמאות למרות שהיא התלבטה. 
לקבל את כל התגובות האלה באינסטגרם, שאולי אין להן הרבה משמעות אבל זה מספיק בשבילה, להצטלם עם מדים או סתם אחרי אימון ושיהיו את אלה שיחשבו שהיא כל כך שווה. 

בחורה רוצה להרגיש רצויה. שיהיו לה יותר מדי דייטים ביומן, שייגמרו לה כבר התירוצים לבטל. שגם אם היא תהיה כלבה הוא עדיין ירצה אותה, והתשובה הפשוטה ללמה תהיה- "כי זו את". כי זו היא. זה כל מה שהיא רוצה. בחורה רוצה שירימו בשבילה מטוסים ויורידו בשבילה את הירח, שיתווכחו איתה מי מסיע ומי משלם, שזה ממש יכאיב לו הרעיון שהיא תטריח את עצמה. היא רוצה שהוא ינשך את השפה מרוב כמיהה אליה אבל לא יעז לעשות משהו שיהרוס את הסיכויים איתה. שהחברים ישרקו ויגידו שהיא "על הגל", שיחניקו גיחוך כשעוד אחד מנסה. 

בחורה רוצה להרגיש אהובה. למצוא בסופו של דבר את הבחור הזה בין כל המחמיאים והמחזרים, שגם יתפוס אותה בחזרה. ללבוש את הטרנינג שלו וחולצת סוף מסלול ישנה, לחייך אליו חיוך מנומנם כשעוד יש לה דובונים בעיניים. להביא אותו להורים ולחברים, לחפור עליו לבנות בבסיס, להצטלם איתו וכבר לא לקבל תגובות שהיא יפה, רק ממנו. ושזה יהיה יותר ממספיק בשבילה. ללכת איתו למסעדות מפוארות ואז להיזרק על הספה ולראות סדרות, לשכב ולאכול פיצה בעירום. להסתכל לו בעיניים ולמצוא תשובה לכל השאלות. לראות את המבט שלו כשהוא חושב שהיא לא רואה ופשוט להינמס מכמה אהבה יש בשתיקה. 

נמאס לי להרגיש יפה. בא לי להיכנס לבר עם החולצה הזאת שלא הייתי בטוחה אם לשים ושלא יבחינו בי בכלל. להעלות תמונה לאינסטגרם ולקבל תגובות רק מחברים. להסתכל במראה ולשמוע את ההתפעלות רק של עצמי. זאת ההתפעלות היחידה שאני רוצה, ודווקא אותה אני לא מוצאת.
אני כבר לא רוצה להרגיש רצויה. נשבר לי הלב מלשבור לבבות. נגמרים לי התירוצים ומתחילה האמת, והאמת כואבת. קשה לי לנסות לרצות את כולם בלי להיות מרוצה מאף אחד, רק כדי למנוע פגיעה. הרי אני נפגעת מזה, אז למה שארצה להיות רצויה?
ולא, בכלל לא אכפת לי אם אהיה אהובה. זו לא חוכמה למצוא מישהו שיסתכל עלייך בעיניים האלה וייקח אותך למסעדות ויאכל איתך פיצה בעירום. הרי גם הוא היה עושה את זה איתי, אבל זה לא הוביל לשום מקום. 

אני לא רוצה כלום. עזבו אותי משטויות. תנו לי חופש, תנו לי שקט.
אבל בבקשה, במקום שמישהו יחשוב שאני יפה, ירצה ויאהב,
אני די אשמח לחשוב את כל זה על מישהו
בעצמי. 
1 תגובות
עייפה
27/10/2017 12:49
יערה
אני עייפה מבולשיטים. עייפה מאנשים שהם רק הצל זה של זה. עייפה מהתלהבות מהירה ודעיכה פתאומית. אני עייפה מלשכוח מה אני שווה ולהיזכר רק ברגעים קטנים שהם דקה אחת מאוחר מדי.
אני עייפה מלהיות משנת חיים. בא לי שמישהו ישנה את שלי. אני עייפה מלהיות יותר יפה מבתמונות. תודה, אני יודעת. אני עייפה מלהיות אינטיליגנטית יותר ממך. אני עייפה מלהפתיע כל פעם מחדש. אני עייפה מחיוכים. אני עייפה מלבכות. אני עייפה מלהבין שזה על כלום ושום דבר. אני עייפה מלהגיד לעצמי שאני לא צריכה את כל זה. אני עייפה מלהגיד לעצמי שכן. אני עייפה מלהתאהב באהבה. אני רוצה להתאהב בבן אדם שיצליח אשכרה לעניין אותי. אני עייפה מלהתאהב ברעיון. אני רוצה להתאהב במציאות שתצליח אשכרה לעורר אותי. אני עייפה מלפגוע באנשים שלא מגיע להם להיפגע. אני עייפה מלשבור ונשבר לי מלהישבר. אני עייפה מחגים ועייפה מימי חול. אני עייפה ממסיבות ועייפה מלהישאר בבית. אני עייפה ממשפחה ועייפה מחברים ועייפה מלהיות לבד. אני עייפה מלסדר. אני עייפה מהבלאגן. אני עייפה בלילות ועייפה בימים. אני עייפה מלהשאיר את השיער פזור. אני עייפה מלאסוף אותו. אני עייפה מלהתלבש יפה כשבעצם בא לי שלא ישימו לב אליי. אני עייפה כשהם שמים לב בכל מקרה. אני עייפה מלקוות שהפעם הוא יהיה מיוחד. אני עייפה מלגלות שלא. אני עייפה מלשקר לו שהוא כן. אני עייפה מלהיות מודעת לעצמי. אני עייפה מלהיות מודעת לאחרים. אני עייפה מלהישאר באותו מקום ועייפה מלהיות תמיד בתנועה. אולי זה כי מעולם לא מצאתי בית אמיתי. אני עייפה מלראות את כולם מאושרים בחלקם. אני עייפה מלדעת שחצי מהם מזייפים. אני עייפה עוד יותר מלדעת שהחצי השני פשוט לא יודע כמה משהו חסר לו עד שיום אחד זה יתפוס אותו בקרביים. אני עייפה מהחשש שאולי רק לי זה קורה והם באמת מאושרים. אני עייפה מהפחד שאני גם הסיר וגם המכסה. אני עייפה מהפחד שאני לא זה ולא זה. אני עייפה מלשים חזיות. אני עייפה מלהוריד שיערות. אני עייפה מנשיקות חסרות משמעות ולחישות שאני מתעלמת מהן. אני עייפה מלשכב במיטה ולהרגיש מטונפת מבפנים. אני עייפה מלכבס בגדים שדבק בהם ריח של בחור שאני לא רוצה לזכור. אני עייפה מזה שאני לא שוכחת אף פעם שום דבר. אני עייפה מלהיכשל. אני עייפה מלהצליח בלי שיהיה לי למי לספר. אני עייפה מלשמוע שירים רק עד האמצע. אני עייפה מלנהוג בלי מטרה. אני עייפה מהעייפות. אני עייפה מלהיפצע. אני עייפה מזה שאין לי רגשות מלבד עייפות לכתוב עליהם. אני עייפה מהקיץ. אני עייפה מהחורף. אני עייפה ממה שביניהם. אני עייפה מלתת את המספר שלי. אני עייפה מזה שעדיין אחרי כל השנים אני לא יודעת לסרב. אני עייפה משיחות אל תוך הלילה שאין להן שום משמעות. אני עייפה מאנשים שחושבים שהם מבינים אותי. גם אני לא מבינה, שחררו. אני עייפה מעקשנים, זה לא מרשים אותי יותר. אני עייפה מזה ששום דבר לא מרשים אותי יותר. אני עייפה מעיניים יפות. תנו לי סתם חום. אני עייפה מאנשים מתוסבכים, אני מספיק מתוסבכת בעצמי. אני עייפה מלעניין ולהיות "זאת שתמיד חיפשתי". אני סתם אני. אני עייפה מלדעת בדיוק מה אני רוצה. אני עייפה מלא לדעת. אני עייפה מזה שבסופו של דבר זה תמיד יהיה מעבר למה שאשיג. אני עייפה מזה שכולם אומרים שאני כמה רמות מעל מה שיש לי. איך זה שאין לי משהו ברמה שלי? אני עייפה מרשתות חברתיות, הכל שם שקר. אני עייפה מטאקט. אני עייפה מלפתוח את הלב. אני עייפה מאיפור. אני עייפה מלכתוב. אני עייפה מחוסר שינה.
נראה לי שזה סימן שזה הזמן לישון.
1 תגובות
אני מאושרת
18/10/2017 23:28
יערה
אני לא יודעת מאיפה זה בא, וזאת לגמרי הצהרה חדה מדי, אבל אני מאושרת.
יש לי תחושה כזאת בחזה שמשהו ממש טוב עומד לקרות, לראשונה מזה מילניום, פחות או יותר. אני מחייכת כמו סתומה בלי לשים לב ומבזבזת שעות בחלומות, אבל חלומות על המציאות ולא על לברוח.
כל שיר מעלה לי תחושה שהוא נכתב עליי, ואני מזמזמת לעצמי מנגינות בחדר האוכל כשאני חושבת שאף אחד לא שם לב. 
פתאום אני שמה המון מלח באוכל שלי, ושוכחת את הדברים הכי פשוטים (חוגר בראשון בבוקר, מישהו?). פתאום אין שום צורך באיפור למרות שיש לי שקיות שחורות מרוב לילות שלא רציתי לישון בהם, ששכבתי בהם עם עיניים פקוחות לרווחה ונוצצות כמו שני כוכבים. 
ואני מאושרת. אושר זה דבר מאוד יחסי, מאוד נזיל, אבל אין לי דרך אחרת לתאר את זה שבא לי לרקוד- למה אנשים פשוט הולכים אם אפשר לדלג? אין לי דרך להסביר למה שום דבר רע כבר לא נראה כל כך רע, למה שום קושי כבר לא קשה. אני רק יודעת שאם לפני חודש וחצי מישהו היה שואל אותי איך ארגיש היום, זה לא מה שהייתי אומרת.
אבל מה לעשות שאני פאקינג ממש מאושרת?
מה אני אעשה שהאושר נפל עליי כמו רעם ביום בהיר ותפס אותי הכי לא מוכנה בעולם? מה לעשות שהוא התגנב מהר מדי ללב הגוסס שלי והדליק שם את האור אחרי שחשבתי שהנורה שם נשרפה מזמן? באמת, לא ידעתי שזה יקרה. לא ידעתי שזה אפשרי, אבל פגשתי את האושר. 
האושר שיכול לשתוק איתי במשך שעה וסתם לחייך חיוך דבילי כזה, האושר שבא לי פשוט לאנוס בשנייה שאני רואה את הפרצוף המפגר שלו. האושר שאני יכולה לבכות לו על הכתף ועדיין להיות כל כך מאושרת כי זו הכתף שלו וזה הוא. האושר שמבין אותי כל כך טוב, שיודע מה הנקודות הכואבות ואיך ללטף בלי לפגוע. האושר שאני אמורה לפחד ממנו עד מוות, כי אושר בא וכשהוא הולך נפערת לך תהום בפנים, אבל אני לא מפחדת כי... אולי הפעם מישהו שם למעלה יעשה שהוא יישאר? 
אני מאושרת.
בא לי לצרוח את זה, אבל כל הבנות בחדר ישנות אז אולי לא כדאי. אבל מטאפורית, אני צורחת מאושר.
 אני פשוט פאקינג כל כך מאושרת!!!!

היית מאמין שאכתוב את זה אי פעם?
כנראה הבעיה הייתה בך, אחרי הכל.
אני יכולה להרגיש טוב. אני אדם עם לב פועם בחזה, וכרגע הוא משתולל שם בפנים ועושה בי שמות. אני נורמלית. אני בסדר.
וזה כל כך ממכר. האושר.
אני מקווה שתרגיש את זה יום אחד. לא רק אחרי סקס, לא כשתקבל קידום בעבודה או כשהקבוצה שלך תזכה במשחק כדורגל. אני מקווה שיום אחד תתעורר בבוקר ותראה מולך את האושר מחייך אליך ומגרגר בוקר טוב מנומנם. אני באמת מקווה.
אני בסדר.

למעשה, אני יותר מבסדר.
אני מאושרת.
1 תגובות
החברה הטובה
06/10/2017 13:23
יערה
אני אהיה החברה הטובה שלך, הכי טובה שהייתה לך בחיים. 
אני אלך איתך מכות ואבעט לך בביצים עד שתבכה כמו ילדה ואתה תתפוס אותי ופשוט תזרוק אותי הצידה כי אתה יכול. ואז שנינו נצחק כמו אהבלים שעה וכולם יסתכלו עלינו ויחשבו שאין טיפשים מאיתנו.

אני אהיה בפתח הבית שלך עם שישיית בירה וסרט טוב כשתהיה בדאון אפילו לפני שתגיד לי משהו, כי אני אדע לפי הקול שלך שמשהו לא בסדר. אני לא אתכרבל איתך, אני אשב על ספה נפרדת ואשתה בשקט את הבירה שלי ואסתכל איך החיוך חוזר לך לאט לפנים כי אתה אוהב סרטי אקשן (למרות שזה הכי משעמם ומפגר ואני לא מבינה אותך), ויהיה לי טוב לראות את העצב מתפוגג, אפילו אם זה רק לשעתיים של סרט ובירה. 

אני אשמע על כל בחורה שכבשה לך את הלב ואתה תאיים במכות על כל טמבל שינסה להזרים אותי בדייט ראשון. אני אגלגל את העיניים כשנשב בחוף והמבט שלך יתקבע על המחשוף של ההיא עם הביקיני הברזילאי הקטנטן, ואסכים איתך ש"כן אם הייתי אתה לגמרי הייתי הולכת על זה'. אני אהיה האח שלך, אחת מהחבר'ה. אני אהיה מה שאתה צריך שאהיה.

אני אתנחם בחיבוק שלך ולא אתבייש לבכות מולך כשאישבר. אני אדע שיש לי אצלך מקום ואתה תדע שאתה הסלע שלי, אתה תראה בי את האחות הקטנה שלך ברגעים כאלה של עצב, שבהם נהיה אנחנו נגד כל העולם. אתה תרצה להרוג את מי שפגע בי, תכאב את כאבי כאילו היה הכאב הפרטי שלך. אתה תהיה לי בית.

אני אקח אותך לתקוע המבורגר ב4 בבוקר כשתהיה לנו דודא ואשב איתך בבר לראות משחק כדורגל. אני אגלה לחדשה שלך איך לעשות אותך מאושר, כי אני החברה הטובה ומי אם לא אני יודעת איך להאיר את הפנים הכל כך מוכרות שלך בחיוך המדבק שלך. אני אסחוף אותך להיכרות הכי עמוקה שהייתה לך בחיים, ואתה תרגיש כאילו תמיד היינו ככה, אנחנו, החברים הכי טובים.

אני אהיה החברה הטובה שלך. 
לא פחות, אבל גם לא יותר.
אני לא אגלה לך שאני רוצה שבמקום להיזרק לרצפה אתה תזרוק אותי למיטה ותעשה לי את מה ששמעתי אותך עושה לכל כך הרבה אחרות. אני לא אספר לך שאני מתה להתכרבל איתך מול הסרטים שלך כשאתה עצוב, וגם סתם ככה כשיורד גשם בחוץ. 
אני אבלע את הקנאה כשתעשה עיניים לבחורה בים, כי אני ממש לידך וגם לי יש ביקיני ועליי אתה בכלל לא מסתכל. אפילו לא מנסה.
אני לא אעז להגיד לך בחיים שכשאני נשברת איתך זה ברוב המקרים כי אתה לא שלי כמו שאני רוצה שתהיה. כי בחיים לא תהיה שלי ככה. שהבחור שמרסק לי את הלב ואתה רוצה לרסק לו את הפרצוף זה אתה. זה תמיד היית אתה.
אני לא אסחוף אותך לאהבה. אתה לא תאהב אותי בחיים בדרך שאני אוהבת אותך.

אבל אל תדאג.
תמיד תהיה לך את החברה הטובה.
0 תגובות
מקום בחיים
05/10/2017 16:41
יערה
אני במקום הזה בחיים שאני מעדיפה לישון את כל הסופ"ש back to back על פני לצאת להשתולל במסיבות. כאילו, אני אשכרה אמרתי "להשתולל", נראה לי שזה מדבר בפני עצמו. אין לי בעיה עם זה שהסטורי שלי באינסטגרם יהיה ריק ולא מפוצץ בסרטוני שיכורים, ואם כבר לצאת מהבית אז זה בשביל המבורגר טוב וחזרה אל מתחת לשמיכה.

אני במקום הזה בחיים של משהו אמיתי. של קבוצת חברים קטנה ונאמנה, של נצח קטן ואי של שפיות עם הלא-שפויים שלי. בא לי להיות יותר בחורה של משפחה, שיהיה לי אכפת מלעשות ערב בנות עם אמא או לשחק עם אבא שש-בש כמו פעם לפני שנהייתי טרור בדמות ילדה. אני רוצה אהוב יציב שתמיד יהיה שם, לקום איתו ולישון איתו ולקחת אותו לכל המקומות היפים בארץ שתמיד ישבתי בהם לבד עם בירה טובה וייחלתי ליום שיישב לצדי מישהו שיהיה ראוי לראות איך ההר תופס צורה וצבע ככל שהשמש עולה. אני רוצה לחלום בלבן כמו אהבלה ושיהיה חלק בלתי נפרד מהמשהו האמיתי הזה. שיהיה אמיתי. שיהיה טוב. 
ושלא אשתעמם מזה.

אני במקום הזה בחיים שלי שבו אני מתחילה לדאוג לתחת של עצמי. הגיע הזמן לנקות את הראש ולהבין מי אני, מה אני רוצה, איזה חלום יש לי שמדגדג לי במאחורה של התת-מודע. תכלס, יש לי ניחוש, אבל אני לא מודה.
לא בא לי להרשים אחרים יותר, וללבוש את מה שחושבים שאני צריכה. בא לי להתאהב בעצמי מחדש כשאני בלי איפור ועם שיער רטוב ממקלחת, לראות בעיניים שלי את האהבה שראיתי בעיניים שלו פעם. אני רוצה ללמוד משהו חדש, להצליח. אני רוצה להרחיב אופקים, לטעום הכל מהכל, ואז להבין מה הכי טוב. אני רוצה לדעת מה ההגדרה לטוב בכלל.

אני במקום הזה בחיים שלי להיות טיפה פחות ביצ'ית. תכלס, זאת מסכה, ואני סתם מעמידה פנים ומתחבאת מאחורי הציניות הנוחה. אני מתה להודות שלפעמים השירים החרושים ברדיו הם אלה שאני הכי אוהבת במקום לצחוק עליהם. להגיד לאנשים שהם יפים, שהם חכמים, שאני אסירת תודה שהם חלק מהחיים שלי. להתחיל עם החתיך בבר במקום לעשות לו עיניים שעה ולשחק אותה מטומטמת. לעשות סקס רועש ולתת לצד השני לדעת שהוא עושה את זה כל כך פאקינג טוב. לא לפחד להיפגע, לא לפחד לבכות. לדעת להכיר בכישלון. להיות אמיתית, כנה, עם כולם ובעיקר עם עצמי.
לא לשקר יותר, אפילו לא פעם אחת. תישאי בתוצאות, מה כבר יקרה?

אני במקום הזה בחיים שלי שאני אמורה להתחיל להקשיב לכל זה. להקשיב לעצמי. ללכת עם הלב בלי מעצורים כשהוא זועק לי מבין הצלעות. לטעות ולגלות שזה הכי נכון. 
אני שם, אני כל כך שם, ואני מלאת חיים ומלאת אהבה ומלאת תקווה. 
ואני לא יכולה. 

אין לי מושג למה. 
0 תגובות
שלושה דייטים
22/09/2017 20:44
יערה
לקחו לי סביבות ה25 דייטים בחורף שעבר לפני הדייט איתך. ישבתי באיזה בר נידח מחוץ לתל אביב עם כמה ידידים אחרי עוד פגישה שהסתיימה בכלום ושום דבר מצדי וגמרתי אומר לשתות את כל הבר.
מצאת אותי בחנייה בפוזה הכי פחות סקסית שיש, מקיאה ובוכה ומקללת וממלמלת לעצמי שגברים זה חרא ועדיף להיות לסבית.
שאלתי מאחוריי בחצי צחוק חצי דאגה אם אני רצינית, כי זה יהיה חתיכת פספוס בשבילו, ואז אספת את שיערי ביד אחת וכרכת את השנייה סביבי עד שכל החרא יצא. ואני מדברת על הדמעות, לא על הקיא.

לא רציתי להכיר אותך. לא רציתי שתרשום את המספר שלי כדי לוודא ששרדתי את המסע הביתה. לא רציתי שבאמת תוודא את זה. לא רציתי לדעת את הגיל שלך ואיפה אתה גר ושאתה לא יודע מאיפה להתחיל כי רק לפני כמה שבועות נחתת חזרה מטיול גדול ממש גדול והראש שלך עדיין מסוחרר מג'וינטים ואוויר פסגות שבחיים לא ראית כמותו. לא רציתי לדעת איך קוראים לאח הקטן שלך ולאחות הגדולה שלך ולא רציתי לגלות כמה אנחנו דומים ושונים בו זמנית. 

לא רציתי לצאת איתך. נשבעת שלא. מזל שאתה הבחור הכי עקשן שפגשתי בחיים. חודש שלם לא רציתי עד שיום אחד נשברתי. דייט אחד, גם ככה זה לא יעבוד. זה אף פעם לא עובד. 

לא אספת אותי בדייט הראשון, והערכתי אותך על זה. בחרנו מקום מטר מהבית שלך ולא היה שום טעם במחווה הרומנטית המגוחכת הזאת. נתת לי את החצי שעה נסיעה להתאפס על עצמי ולשמוע שירים ברדיו, ואת החמש דקות בחנייה בהן אני כבר יודעת שאני מאחרת אבל אני בכל זאת עוצרת להסדיר לעצמי את הנשימה ולמחות את הליפ-גלוס הדבילי שמשום מה חשבתי בבית שנראה עליי טוב. לימים גיליתי שאתה שונא שאני שמה משהו על השפתיים כי ככה אי אפשר להתנשק. 

לא התלבשת יפה מדי. לבשת ג'ינס וחולצה קצרה לבנה (למרות שהיה קפוא ולבשתי שני סוודרים ונראיתי כמו דוב) ונראית יותר יפה ממה שזכרתי, יפה מאוד אפילו. ככה, בפשוט. לא חיבקת אותי או לחצת לי את היד או כל דבר מטומטם אחר, פשוט דפקת לי פרצוף ואמרת שזה הקטע שלך לאחר בדייט ראשון וגנבתי לך את זה. חייכת באושר כשהזמנתי המבורגר 300 גרם עם צ'יפס "אבל את הקולה דיאט" ושום דבר לא היה נראה מוזר. הרגשתי בבית. לא חייכתי מכל מה שאמרת ואתה לא ניסית להרשים. ואחרי זה כשאמרתי שאני עייפה רבת איתי מכות ליד האוטו שלי כדי שנסתובב רק עוד קצת ונקנה משהו טעים לקינוח. שעתיים וחצי ושני גביעי גלידה אחר כך עמדנו שוב ליד האוטו ובלעתי רוק בציפייה, פתאום שמה לב כמה רכות השפתיים שלך נראות.

ונישקת אותי. לימים גילית לי שזו הפעם הראשונה שנישקת מישהי בדייט הראשון. נישקת בעדינות, כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם, כאילו כבר אז ידעת שאתה עוד תחקור את השפתיים שלי מכל כיוון וכל פינה ואין מה למהר. נישקת ואז נשכת את שפתי התחתונה וצחקת ולא הבנתי למה. 
"בחיים לא טעמתי שפתיים כאלה". עיקמתי את פניי ואמרתי שזה בגלל הבצל בהמבורגר, וצחקת שוב. "זאת מחמאה. סעי בזהירות, מפגרת".

כל הנסיעה חשבתי עליך, וכשהגעתי הביתה גיליתי שהתקשרת. פעמיים. "אז מתי שוב?".

לא רציתי לחכות כל כך לדייט השני. משהו בי אמר שזו סתם אשלייה, אבל הברכיים שלי נמסו מכל הודעה וכשחשבתי על הנשיקה הפשוטה ההיא... לא רק הברכיים נמסו לי. לא רציתי להתלבט הפעם מה ללבוש אחרי שבדייט הקודם כל כך לא היה לי אכפת. לא רציתי שתנשק אותי בשנייה שראית אותי, ואחר כך בסרט שראינו- 7 פעמים. ספרתי. "תביאי נשיקה" לחשת לי, "אני מתגעגע לשפתיים האלה שלך".

לא רציתי להתמזמז באוטו. אני לא בחורה שמתמזמזת בדייט שני. לא רציתי אבל המבטים שנעצתי בחולצה הצמודה שלך והעיניים שלך שנדדו לסירוגין מהמחשוף הקטן שלי לשפתיים שלי רצו אחרת. וסיפרתי לך שבעצם עוד לא ממש הייתי עם אף אחד, וצחקת כי היית עם חצי מדינה, וגם כמה מחו"ל. ונישקת אותי והרמת אותי לישיבה ואמרת שהכל בסדר ושאין לי מה לדאוג. אתה לא ממהר לשום מקום, למרות... "שעם איך שאת נראית אני לא מבין איך אף אחד לא טרף אותך עד עכשיו".

לא רציתי לאבד את העשתונות ממך ולשבת שם באוטו עד שהשמש זרחה. לא רציתי להרגיש שהיומיים עד הדייט הבא הם נצח, אבל ככה בדיוק הם הרגישו.
לא רציתי לבוא אליך. פחדתי שתצפה לדברים שלא אתן. פחדתי שבלי המלצריות או הסרט ברקע אנחנו נגלה שאנחנו ריקים מתוכן ולא רציתי לחזור לדייטים ראשונים. "דייט שלישי" איך אמרת אז, "זה די ביג דיל. לא מגיעים לזה הרבה, לפחות לא אני". לא רציתי להודות שאני מסכימה איתך.

הזמנו פיצה ושמענו את השירים הגרועים שלך שעכשיו אני שומעת כאילו מאז ומעולם היו הטעם שלי, ודיברנו על כל מה שרדוד וכל מה שעמוק וכמעט אנסתי אותך עד שהשתכנעת שזה בסדר לקחת אותי למיטה, ולא רציתי שתחשוב שאני זולה אבל כל כך רציתי. רציתי אותך. 
לא רציתי לצאת מהמיטה גם לא כשלמחרת ביקשת שאתלבש כי אחרת בחיים לא תצליח להכריח את עצמך ללכת לעבודה. לא רציתי שזה יהיה כל כך טוב, כל כך מושלם, לא רציתי לשכב מולך עם חיוך מפגר ולתת לך לשכנע אותי לקרוא לך חבר. 

לא רציתי להתאהב בך. מכולם, כל הסתמיים החביבים שהיו בגילי והיו נורמליים ובריאים לי, התאהבתי במשוגע הזה שהוא אתה. לא רציתי אבל לקחו לך בדיוק שלושה דייטים לקנות את לבי, פחות משבועיים בחורף של שנה שעברה שהיו הטובים בחיי. ומשם זה רק השתפר.

לא רציתי שנהיה ביחד כדי שמעולם לא נפסיק להיות ביחד, אבל אני מברכת על הלילה ההוא בבר מחוץ לתל אביב ומודה לבחור המשעמם שיצאתי איתו אז ששיעמם אותי עד כדי שיכרון. אני מברכת עליך ועל השטויות שלך ושלא נגעלת מהקיא שלי. זו לא הייתה הפעם האחרונה. לא רציתי שניפרד אבל אם זה אומר שעברתי תקופה כל כך מדהימה איתך, אז אני שמחה שהיית מספיק עקשן כדי לא לתת לי ללכת אז. חבל שלא הבנת כמה לא רציתי שתיתן לי ללכת גם עכשיו. 

לא רציתי לשחרר אבל אני חייבת. תודה על שלושה דייטים, והרבה מעבר.
4 תגובות
החלטות לשנה החדשה
21/09/2017 13:54
יערה
השנה אני איכנס לכושר. די, לשבת בחד"כ של הבסיס עם חברה ולאכול סניקרס זה לא באמת נחשב. אני אשכרה אעלה על ההליכון וארוץ וארים משקולות ואלמד כבר איך עושים סקוואטים. בא לי תחת שווה וקוביות. ושיקנא קצת.

השנה אני לא אצא ליותר מדי דייטים. זה כיף לאכול בחינם ובאמת חוסך הרבה הוצאות מיותרות (אם יש לי מזל הוא גם יאסוף אותי ולא אשלם על דלק), אבל נמאס מההצגה הזאת של אנשים שמחייכים הרבה ומתלבשים יפה מהרגיל ואוכלים סלטים ונותנים נשיקה קטנה ויבשושית כדי לא לחשוף את הסטיות החרמניות שלהם על הפעם הראשונה. בא לי ללכת ברחוב ושאתנגש במישהו וייפלו לי הדברים והוא ירים לי אותם והמבט שלנו ייפגש וכל הקלישאה בסרטים, ושיהיה לגמרי לא דושבאג ולגמרי לא צבוע ושיהיה לו את כל הזמן והאנרגיות שבעולם ואני לא אמצא את זה בטינדר או בפייסבוק או דרך חברה שמכירה חברה שאח שלה מכיר אותו והוא "באמת בחור לגמרי בסדר".
על הזין. אל תציעו לי לצאת לדייט השנה. אני אגיד לכם לא.

השנה אמצא תחביב שלא כולל להתמרמר על החיים שלי (aka כתיבה) כי אני חושבת שלהתמרמר זה באמת חביב אבל מסתבר שהרוב לא מסכימים איתי. תכלס אני אוהבת מוזיקה ועושה אותה מצוין, ופעם הייתי מציירת סבבה לגמרי, ובכיתה ב' רקדתי בלט.
טוב, אני לא ארקוד בלט, אלא אם אני שיכורה. אבל אפשר למצוא משהו. מי יודע, אולי גם אהפוך לבן אדם חביב.

השנה אתגבר עליו. טוב, עברו רק כמה שבועות, אבל אני לא הולכת למרוח את זה לתמיד. השיחות האלה כשאנחנו שיכורים ומלאי געגוע יגיעו לסיומן ממש בקרוב ושנה הבאה אני אסתכל על תמונות שלו ואחשוב שהוא מכוער. למרות שהוא פשוט גוש של סקסיות עם חיוך הורס וגוף אלוהי שבא לי להימעך תחתיו וכוסעמק אני בחיים לא אחשוב שהוא מכוער, הוא אפילו קיבל קמפיין שבוע שעבר והוא הולך לחייך אליי את החיוך הזה בשלטי חוצות כשאעמוד בפקקים וארצה לעשות תאונה ואין ספק שאני לא אתגבר עליו בחיים אבל אני כן כי החלטתי ואני פשוט אמצא בחור חמוד וטוב לב עם כרס וקרחת ודברים לא סקסיים שייקלו עליי את הפרידה הבאה. חשיבה לטווח הארוך, כל הכבוד לי. 
מרשים.

השנה אני אצא מהבית. די נו הגיע הזמן ולמרות שאני בת שנה וחצי בערך אני באמת צריכה לצאת מהבית. אז בזאת אני מתחייבת להקטין את צריכת הסושי שלי לפעם בחודש ולהמשיך להימנע מאלכוהול כי אלכוהול זה ממש יקר ויש את השלב הזה בערב שאת כל כך שיכורה שאת חושבת שזה רעיון טוב לקנות עוד בקבוק למרות שזה פיזית בלתי אפשרי לשתות כל כך הרבה או לשלם כל כך הרבה על הקאות והנגאובר והרעלה וכבד חולה ועוד דברים קסומים. ואז יהיה לי כסף לדירת חצי חדר בשכונת אריתראים ואני אאמץ כלבה ואקרא לה כלבה ואאמץ כלב ואקרא לו חתול ואקנה דג ולא אתן לו שם כי הוא גם ככה ימות תוך יומיים ואחיה חיים בוגרים כאלה ואוכל להזמין מלא זרים לשכב איתי למרות שבפועל אני אראה קומדיות רומנטיות ואבכה דמעות לתוך חבית של גלידה. Can't wait.

השנה לא אחתום על קבע. למרות ההצעות, די. את יכולה להשתחרר עוד שנה, אל תהיי מטומטמת. בבקשה אל תהיי מטומטמת. אני אזכור את כל הפאקצות בחדר שלי ואת הריח של מדי א' באוגוסט והקפצות על כלום ושום דבר באמצע הלילה ושבתות של שלשולים מהחמין של הבסיס ואת הצביטה בלב כשאת רואה עוד מישהו מעלה תמונה מטורפת מאיזה טרק בדרום אמריקה או במזרח.
פאק ממש בא לי להשתחרר. אז השנה לא אחתום על קבע. אני כמעט בטוחה.
למרות שזה כסף סבבה ואבא ואמא יהיו ממש גאים בי והאמת שהתפקיד הרבה יותר טוב והבסיס הרבה יותר טוב וזה נהדר לרזומה. 
אבל דרום אמריקה.

השנה אני אקיים לפחות אחת מההבטחות האלה. נשבעת. 
נראה לי.

3 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »