עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מיומנה של חיילת מתוסכלת. כמו כולם, אבל קצת אחרת.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
בלוג  (2)
עירום  (2)
צבא  (2)
רשעון  (2)
אהבה  (1)
זוגיות  (1)
מגורים  (1)
סקס  (1)
ארכיון

עירום

11/08/2017 05:05
יערה
רשעון, צבא, עירום, בלוג
לכתוב על עצמך זה אף פעם לא קל, וזה די מפגר כי לכתוב לעצמך זורם אצלי כמו דם בגוף. זה כמעט צורך, להתיישב בלילה כששאר הבנות בחדר כבר נוחרות, לפתוח את הלפטופ, ולתקתק במרץ כל מחשבה דבילית שעברה לי בראש במהלך היום. ואז לשתות טונות תה (כי קפה זה למבוגרים ואני לגמרי מתכחשת לאובדן הילדות הטראגי שאני חווה בשנים האחרונות) ולהתחיל יום חדש, גמורה מעייפות אבל לפחות עם ראש נקי. לבערך שתי דקות.

אז למה בעצם לכתוב על עצמי? הרי זה כמו עירום. תכלס, זה כיף להסתכל במראה לפני מקלחת על הגוף ולעשות פוזות של דוגמנית ויקטוריה'ז סיקרט ולדמיין שאני רואה בבבואה איזשהו סממן אטרקטיבי כלשהו, אבל בסופו של דבר זה שונה לגמרי מללכת ככה ברחוב. 
ובכל זאת, אולי בא לי שיראו אותי קצת עירומה. אם בגוף שלי אני נבוכה, בכתיבה שלי- לא ממש. גם לא בחיים שלי. הם די משעממים, די ממוצעים, אבל אני חושבת שאפשר ליהנות מהם. לפעמים קל יותר לחוות חיים של מישהו אחר, גם אם זה רק לכמה דקות. ויש בזה איזושהי נחמה, שבן אדם כלשהו יחלוק את החרא שלי איתי, גם אם הוא אחר כך יסגור את המסך ויחזור לחייו ואני קצת תקועה פה. 
זה יותר טוב מכלום.

אני חיילת. כמו כולם, אני שבוזה. כל סופ"ש (כשאני לא סוגרת) אני רק מפחדת שיבוא רשעון. כל רשעון אני בדיכאון. אני סופרת ימים, אני לפעמים סתם בוכה כשהשעון המעורר מצלצל ומבשר על עוד יום שמתחיל. וזה לא שרע לי, למען האמת. טוב, אני קצת חולת געגועים לפעמים, אבל מי לא? 
ואני קצת שונאת את החברה, מדי פעם. אני באמת אמורה את רוב השבוע שלי לבזבז על לחיות עם עוד חמש בנות כל כך... בנות. מהאלה עם הנשיות המוגזמת, והקרם נגד שחורים וקרם נגד פצעונים וקרם נגד קרמים, ואני בקושי זוכרת לשים איזו מסקרה כדי לחפות על זה שהעיניים שלי אדומות כאילו עישנתי ירוק כל הלילה. תכלס, כתבתי, כי אני חיילת וחננה בלי שום קשר, אבל לכו תדעו. הקצינים די קשוחים.

וכשאני כן בבית, אני בת אדם. לא חיילת. לפחות, אני משתדלת. אני זורקת את המדים לכביסה עוד לפני שאמא שלי אומרת לי שלום, דופקת מקלחת ששוטפת מעליי את כל הזיעה של השריונרים שהצטופפתי איתם באוטובוס (אתם כל כך מזיעים כי חם או כי לא ראיתם בחורה שלושה שבועות?), וזהו. לא מדברים על הבסיס בבית, כמו שלא מדברים על הבית בבסיס. לא מערבבים שמחה בשמחה, או יותר נכון כאב ראש בכאב ראש. 
משם זה כבר טלפונים לאן יוצאים, כשבסוף כולם נטרקים במיטה עד שבת בצהריים ואז יושבים באיזה קפה ומזמינים מים ומאפה קולקטיבי כי יש לנו משכורת שמתבזבזת כולה על מש-קר ושק"ם, איזו ג'סטה לחבר שמצריכה ממני לטפח את עצמי, שזה מאוד מעייף בפני עצמו, ואז עוד שבוע שבועיים של לב מכווץ מגעגועים אליו וחפירות על זה לכל הבנים בבסיס שהרסתי כל סיכוי איתם, כי הם מבינים כמה אני פסיכית כשזה מגיע לזוגיות. 

ואז עוד פעם בסיס. ויש את הקטע הזה של מלחמת האוטובוסים הגדולה. האמת, זה די דיסוננס מצדי. לנגד עיניי הקו שלי, ועוד סביבות ה70-80 חיילים עם קיטבג ענק, שביזות עצומה בעיניים ועיגולדים בבית השחי, שנאבקים על מקומם בתוך האוטובוס. ואני שואלת- למה? למה להירמס, למה להידרס, למה להקריב את נשמתי למען ההגעה המוקדמת לבסיס? מה עשיתי רע?
במקום זה, אני קונה רי-בר ועומדת בצד, צופה במהומה, מדמיינת שאני עם מדי בנות וסנדלים עושה יומיות בקרייה, ואז מביטה בשעון, חוטפת דיכאון, נזכרת שאני באמצע חור בדרום ושהיום יום ראשון. 

אבל בנתיים יש לי סופשבוע, אז די.
עכשיו הזמן לקבוע יציאה ובעצם ללכת לישון.

שלכם,
חיילת מתוסכלת. 
IM ALedya
איילת אהבים
11/08/2017 17:08
מבינה לליבך אני אמא של חיילת מתוסכלת בדומה לך . לא יודעת מה לומר לך אבל אני מקווה שזמן השחרור קרוב . ושתמצאי את הדרך לקבל את המצב בהכי חיובי שאת יכולה כדי שיהיה לך חברים או אנשים בבסיס שיהיה יחסים טובים איתם אולי תוכלו לעזור אחד לשני לסבול את המצב . כמו שאת מרגישה נראה לי עוד אנשים בבסיס שלך מרגישים וזה מוסיף להמצב הגרוע. אבל אם תפתחו בניכם ותמצואו דרך לדבר על איך לקחת את השירות ברוח חיובית איך לעודד אחת את השניה בצרה הזאת .איך אני יכולה לעזור לך איך את לי...
IM AL
11/08/2017 23:32
היי, נורא מדבר אלי מה שכתבת למרות ההבדלים הגדולים בינינו.
גם אני מרגיש לרוב שונה, וכן גם אני אוהב את עצמי בעירום ואוהב להתפשט רגשית ופיסית.
כל כך מבין את התחושה הזו של להגיע הבייתה ומייד להוריד את הבגדים.
גם כתבתי על דברים קרובים לכך.

imal.bloger.co.il/262413/

imal.bloger.co.il/260352/

תמשיכי לשתף כף לקרוא אותך.
lisa
12/08/2017 03:08
לכתוב על עצמך, לא משימה קלה)))))
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: